אני לא מעצב גנים. אני משנה איך מקום מרגיש.

אני מאמין שגן טוב לא מתחיל בצמח. הוא מתחיל באדם. באיך הוא חוזר הביתה, באיפה הוא עוצר עם הקפה, באיפה הילדים רצים, באיך האור נכנס אחר הצהריים, ובשקט שמגיע כשהיום נגמר.
אני לא מחפש לייצר גן יפה. יופי הוא רק ההתחלה. אני מחפש ליצור מקום שתרצו לחיות בו. גם בעוד עשר שנים.

מקומות אמיתיים

אני לא נלחם במקום. אני מקשיב לו. האבן צריכה להרגיש שייכת. הצמחייה צריכה לאהוב את האקלים. המים צריכים להיות שם רק אם יש להם סיבה.
אני לא מביא רעיונות מבחוץ רק כדי להרשים. אני מעדיף שתרגישו שהגן תמיד היה כאן.

הכול מתחיל בקצב

אני לא עובד עם נוסחאות. אני עובד עם קצב. יש מקומות שמרגישים נכון עוד לפני שמבינים למה. המרחק בין העצים. רוחב השביל. גובה הצל. היחסים בין אור, אבן וצמחייה.
כשהכול יושב במקום, גם הגוף מרגיש את זה.

אנשים לפני צמחים

אני לא מתכנן בשביל תמונה. אני מתכנן בשביל החיים שקורים אחריה. אני רוצה לדעת איך אתם חיים. איפה אתם אוהבים לשבת. איך אתם מארחים. איפה אתם מחפשים שקט.
הגן הוא לא המטרה. הוא הרקע לחיים שלכם.

זמן הוא חומר

אני אוהב דברים שלא ממהרים. גן אמיתי לא מגיע לשיא שלו ביום השתילה. הוא גדל, משתנה, מעמיק. בדיוק כמו האנשים שחיים בו.
אולי בגלל זה אני כל כך אוהב את השם שלי. אלמוג. משהו חי, שצומח לאט, ונשאר לאורך זמן.